טייגר וודס או קנט קלארק: האם ספורטאי על הוא באמת סופרמן? 

הרבה מילים נכתבו ונאמרו בארץ ובעולם על טייגר וודס לאחרונה. מעבר לבדיחות, שמחה לאיד ולפעמים גם לאמפתיה, מנסים כולם להבין מה גרם לאדם כל כך מוצלח ומצליח להסתבך. הדעה הרווחת היא שהוא פשוט נהג כמו כל ספורטאי על וניצל את מעמדו וכספו בכדי לעשות ככל העולה על רוחו, להגשים את כל הפנטזיות ואת כל המאוויים שלו. דעה זו קושרת בין המקרה של טייגר וודס לפרשה בה היה מעורב קובי בראינט, לשמועות על מסיבות מין של כדורגלנים באירופה ואפילו לפרשת נערות הליווי של נבחרת ישראל. כמו שאמר לי מישהו "A man is as faithful as his options" כלומר, גבר הוא נאמן בהתאם לאופציות שעומדות בפניו.

אני רוצה דווקא להציע פרשנות וזווית הסתכלות אחרת על הפרשה, ולטעון בזהירות שהתנהגותו של טייגר וודס היא מעין קריאה לעזרה, וכי עד כמה שהדבר ישמע מוזר, דווקא היום הוא חש הקלה ומרגיש יותר בנוח.

טייגר וודס הוא ספורטאי על, בכך אין ספק. ההצלחה שלו בגולף היא חסרת תקדים, והיכולת שלו להצטיין ולהגיע לרמת ריכוז מושלמת תחת לחץ היא כמעט בלתי אנושית. הוא מציג ביצועים מעולים לאורך זמן באחד מתחומי הספורט שדורשים את המידה הרבה ביותר של ריכוז, עמידה בלחצים ושלמות בביצוע. בתחום פסיכולוגיית הספורט וודס הוא אחת הדוגמאות הנפוצות להתנהלות והתנהגות של ספורטאי, ואין כמעט ספר שנכתב בנושא ולא מזכיר אותו בין דפיו.

ספורטאי העל הם לא רבים ומעטים אף יותר הספורטאים שנתפסים כמושלמים בתחום בו הם עוסקים. טייגר וודס הוא אחד מרשימה מצומצמת שאליה ניתן לצרף ספורטאים אחרים כגון מייקל ג'ורדן ורוג'ר פדרר. ספורטאים אלו נתפסים מושלמים עד כדי כך שלעיתים נראה שהם לא אנושיים, אבל אם נתייחס אליהם לרגע כבני אנוש נבין את הקושי העצום עימו הם מתמודדים. ספורטאים אלו נדרשים לתפקד בצורה מושלמת בכל יום, בכל רגע נתון, ולהתמיד בכך לאורך שנים. כל טעות, כל החטאה וכל הפסד נספרים, וכשהם שוב מצליחים כולנו עומדים ומשתאים אל מול "המכונה" המופלאה ששוב עבדה כמו תמיד. אבל בסופו של יום גם הם רוצים להרגיש שמותר להם לטעות, להפסיד ולהיכשל.  גם ספורטאי העל רוצים שנרשה להם מידי פעם להיות אנושיים. מייקל ג'ורדן הלך לשחק בייסבול, ופדרר עבר עונה לא קלה עם הפסדים מפתיעים ואיבוד המקום הראשון לנדאל. בניגוד למה שנהוג לחשוב נראה לי ששניהם הרגישו הקלה מסויימת בתקופה זו, תקופה בה יכלו להרשות לעצמם להיות לא מושלמים.

אצל טייגר וודס העניין הוא אף קיצוני יותר, שכן התדמית הספורטיבית שלו הוגברה באמצעות תדמית שיווקית שהודבקה לו כאדם מושלם, ממש "מכונה", לא רק בתחום הספורט אלא בכל תחומי החיים. תדמית זו נועדה בין היתר להפוך אותו למה שהספונסרים, התקשורת וגם האוהדים רצו שיהיה - דוגמה ומופת עבור כל הילדים השחורים בארה"ב. אני מעריך שבמידה מסויימת הוא לא הרגיש בנוח עם התדמית שנוצרה לו והרגיש כמו מתחזה, שנאלץ להסתיר את זהותו האמיתית לטובת שמירה על תדמית ציבורית עליה כבר איבד שליטה. ייתכן אף שבאופן בלתי מודע הוא כבר רצה שסודו ייחשף, כמו גנב שכבר רוצה להיתפס בכדי להוריד מעצמו את העול שבשמירה על סודו, וכמו סופרמן שכבר רוצה שלואיס ליין תגלה מיהו באמת. עכשיו כשכולם כבר יודעים מיהו, וכולם מבינים שהוא בן אנוש ולא "גיבור על" אני משער שהוא חש מידה מסויימת של הקלה. סוף סוף מותר לו קצת להיות קנט  קלארק.

נכתב על ידי ישי צור, פסיכולוג, ספורטדוק - המרכז לפסיכולוגיית ספורט.